אחרי הנאומים המכוננים, אלה האפשרויות. 

 אכן ניתנו נאומים מכוננים על ידי ברק אובמה ונתניהו, עדיין שורר ערפל לגבי העתיד, אך לא קשה לנבא מה תהיינה האפשרויות לאור המצב החדש.

האם הולכים להסדר,או מה שהיה זה שיהיה, או התחדשות מאבק דמים.

(דעה אישית)

 מאת:גרשון אקשטיין

רקע לנאומים

נאום ברק אובמה בחזונו, נסך תקווה כל שהיא בעולם, בארצות ערב,אצל הפלסטינים וגם בציבור בישראל. נאום נתניהו בתגובה אימץ ביטחוניזם לא מתפשר עם שאיפות לשלום, כמה שנאומו שהיה בהיר ותוצאה של מחשבה מעמיקה הוא ריצה את הרב גם את המתנחלים וחוגי הימין וגם את חוגי השמאל.

אומנם זה לראשונה הוא הצהיר קבל עם ועולם על "המדינה הפלשתינאית המפורזת". עצם הגיית המילים האלה יש בהן משום קביעת תקדים, שבירת טאבו, שעוד תהיינה להן השלכות בעתיד. אך התנאים שהוא הציב להקמתה לצד סירוב על הקפאת ההתנחלויות מעורר מחשבות נוגות לגבי סיכויי התהליך,

נראה ששורר עדיין הלם בעקבות נאומו של נתניהו אצל הפליסתינאים ומדינות ערב, כאשר ניצני ההתנגדות לקווים שהציב בנאומו לא אחרו לבוא והם:

א. "גם אם נתניהו יחכה אלף שנים, הוא לא ימצא פלסטיני שיסכים לתוכניתו המדינית"

אמר האחראי על המו"מ ברשות הפלסטינית, סאיב עריקאת,שנחשב מבין המתונים).

ב. בן שיח מתון נוסף ברשות, יאסר עבד-רבו, הציע "להחרים את נתניהו".

ג. חביב האמריקנים סלאם פיאד קבע כי ביבי "הרס כל אפשרות למו"מ".

ד.צוטט גם כתגובה לנאומו של נתניהו, נשיא מצרים מובראכ כאומר, "איש במצרים או בכול מקום אחר לא יכול לאמץ את הדרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית ...".הנשיא הפלסטיני אבו-מאזן נועד לא מכבר בדמשק עם נשיא סוריה, בשאר אסד. סוכנות הידיעות הסורית "סאנא" דיווחה כי בפגישה עלה המשא-ומתן התקוע עם ישראל. השניים הסכימו כי מדינות ערב צריכות לנקוט בעמדה אחידה נגד מדיניות ישראל, הממשיכה לבנות בהתנחלויות. 

בעקבות כל אלה השכל הישר אומר, הבה ונמתין ונראה שגם הזמן יעשה את שלו, אך בשונה מהעבר, המכבש האמריקאי התחיל לפעול במלוא המרץ, ונראה שהפעם הממשל האמריקאי נחוש בהחלטתו לקיים שלום כאשר בצד מדינת ישראל תקום מדינה פליסתינאים שהיקפה, גבולותיה ואופייה יקבע בהסכמה בין הצדדים.
אך הבה נדמיין את האפשרויות שיכולות להיווצר כתוצאה משני הנאומים המכוננים האלה:

אפשרות א" מה שהיה זה שיהיה"
מאחר ובנאומו של נתניהו יש לא מעט קשיים ליישום גם מצד הפליסתינאים וגם מצד חוגי הימין כמו:אופייה של המדינה המפורזת, סוג הערבויות הבין לאומיות שינתנו, הקפאת הבנייה או המשך הבנייה, קביעת גבולות הקבע ,שלילת זכות השיבה ומעמד ירושלים.
סביר להניח שבלחץ האמריקאים מוקדם ככל האפשר יחלו השיחות בין הצדדים, בלי תנאים מוקדמים או, רק מהנקודה שהופסקה מאז ממשלת אולמרט, שוב, מותנה ברצון ובלחץ האמריקאי.
השיחות ימשכו זמן רב, ולא יעזרו כל הקצבות הזמן והלחץ מצד האמריקאים , חוגי הימין ילחצו על נתניהו לא לוותר ומצד שני, גם הפליסתינאים לא יהיו מוכנים לוותר על בעיות הליבה בסכסוך המתמשך זה דורות , החמאס ימשיך בהתנגדותו ולא יחבור לרש"פ, וגם בעקבות הלחץ הפאן ערבי המופעל עליהם לא לוותר על המקומות הקדושים וזכות השיבה.

הזמן ימשך ויחלוף ובדומה לאחר ועידת אנאפוליס לא יושגו שום תוצאות מעשיות.

האופוזיציה בשלב מסוים בשילוב כוחות גם מהימין מסיבותיו הוא, תצליח להפיל את הממשלה באחת ההצבעות האי אמון, תהיינה שוב בחירות כלליות וחוזר חלילה, יחל הכול מחדש, שוב נאומים מכוננים ושוב משא ומתן

וחוזר חלילה ומה שהיה זה שיהיה, כאשר גם האמריקאים וגם מדינות האיחוד האירופאי ירימו ידיים ולא לפני שיוטלו סנקציות חריפות ואי תמיכה באו"ם כמקובל בעבר, ובידודה של מדינת ישראל ילך ויחריף.

אפשרות ב' - השלמה והסכמה על שתי מדינות לשני עמים

בלחץ מסיבי של האמריקאים, והאיחוד האירופאי ובחסות ועידה בין לאומית, יחלו בהקדם השיחות בין הצדדים, במקביל להורדת המאחזים הלא חוקיים, צמצום המחסומים וצעדי אמון נוספים מצד ממשלת ישראל.

בשיחות אלה בשונה מהעבר, תהיה התקדמות משמעותית. תהיה הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית והסכמה על מדינה פליסתינאית מפורזת, על בסיס גבולות הקבע שייקבעו במשותף ובהסכמה וללא זכות השיבה .החמאס החליט מסיבותיו הוא , לשלב ידיים עם הפלסטינאים.תוקם ממשלת אחדות רחבה כאשר מפלגת "קדימה" בלחץ ציבורי כבד תצטרף לממשלה לנוכח הצפוי.

עיקרי ההסכם יהיו: השארת גושי ההתיישבות הגדולים בשטח ישראל, פנוי כל שאר ההתנחלויות הקבע במסגרת "פינוי פיצוי" לרבות המאחזים הלא חוקיים, המקומות הקדושים יהיו בין לאומיים, בירושלים, מה שהיה שייך ליהודים יישאר בשטח ישראל,ומה ששייך לפלסתינאים יעבור לשטח המדינה שתוקם. המדינה שתוקם תהיה מפורזת למשך 50 שנה כדי להנמיך את חומות האיבה בין הצדדים,בין היתר לא יותר הקמת צבא ולא יכרתו בריתות צבאיות עם מדינות זרות ולא יותר סיוע וכניסת צבאי זר. לא תותר אחזקת נשק תלול מסלול מכול סוג שהוא, לישראל תהיה שליטה מלאה במעטפת, באוויר ביבשה ובים,

על כל אלה יינתנו ויקבעו ערבויות בין לאומיות מוצקות לישראל ,כך שהמדינה הפליסתינאית לא תהפוך למדינת חמאסטאן ותתקוף את מדינת ישראל .

רק אחרי 50 שנות פירוז, יקבע מעמדה הסופי של המדינה על ידי האו"מ.

ההסכם יובא למשאל -עם בפני הציבור בישראל, אשר סביר שיכריע ברובו בעד הסכם זה.ותשקוט הארץ לפחות 50 שנה.

אפשרות ג' - מאבק דמים ותוצאותיו

למרות הלחץ האמריקאי ושל האיחוד הארופאי, הפליסתינאים לא מקבלים כלל את תנאי נאומו של נתניהו באוניברסיטה בבר אילן. וחרף המשא ומתן שהחל ללא כל התקדמות, הגיעו הפליסתינאים למסקנה שהחלום להקמת מדינה ריבונית,הולך ונמוג ,החליטו לחדש את המאבק ולפתוח באינתייפדה שלישית במלוא עוזה, גם החמאס מצטרף למאבק ופותח בירי טילים על ערי ישראל, סוריה גם מסייעת באופן אפקטיבי למאבק וגם החיזבאללה בצפון הפעם לא יושב בחיבוק ידיים. הרוגים ופצועים רבים יש מכל הצדדים והרס רב שורר בכל מקום. ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופאי נוקטים הפעם בשיטה מתואמת על הבסיס "תנו לצדדים להקיז את דמם אולי כך הם יתחילו להבין"

לבסוף הצדדים מסכימים להחלטת מועצת הביטחון להציב כוח רב לאומי של 35.אלף חיילים שיחצוץ בין הצדדים , בחסות ועידה בין לאומית יחזרו הצדדים למשא ומתן אפקטיבי אשר בסיומו יחתם הסכם כאמור באפשרות ב' למעלה.

קשה מאד כיום לנבא ,לאיזה אפשרות אנו הולכים-ימים יגידו